החיים שלנו לפעמים משתנים באופן לא צפוי בעקבות לעיתים היא קלה ולפעמים היא יותר קשה, אבל מה שבדרך כלל מיחד את הפציעות הוא שכמעט כולן בלתי מתוכננות ולא צפויות. לפעמים הפציעות הן מן האימונים או כתוצאה מהן אבל לרוב הפציעות נגרמות מגורם חיצוני. דרך ההתמודדות שלנו היא החשובה יותר. רבים וטובים ממני כבר אמרו שפעילות גופנית היא הדרך לשימור הגוף, שהזרמת הדם המוגברת מסייעת בניקוי רעלים מהגוף, משפרת את היכולות המנטאליות והקורדינציה, חיזוק מערכת השלד והשרירים וכמובן חיזוק סיבולת הלב ריאה. ואפשר לראות זאת בתחומים שונים. מאמן הקרטה הבכיר, מאסטר קויאמה, מציין בספרו "קרטה דינמי" כי בהיסטוריה האנושית הקדומה, כאשר האדם חי בחיק הטבע, התמודדות עם פציעות הייתה לעיתים יומיומית. אלו היו "פציעות מינוריות" ונגרמו במהלך ציד, ריצה ממקום למקום, בריחה מטורפים, נשיאת משאות ועוד. הפציעות הללו סייעו לחיזוק העצם ושיפרו את יכולת השרידות האנושית. אך כיום כאשר אנו חיים בתרבות המודרנית המגוננת עלינו מפני פציעות מסוג זה, נותרנו חשופים להחלשות העצמות השרירים ומערכות העצבים המקיפות אותם, דבר הפוגע ביכולת השרידות וביכולות הגופניות. לכן, מציין מאסטר קויאמה, כל כך חשובה פעילות הקרטה המשלבת חיזוק מערכות השרירים והעצבים ומעודדת פציעות מינוריות ובכך מחזקת את העצמות.
אך המאמר אינו עוסק בפציעות מינוריות, כי אם בפציעות קשות יותר, כגון: שברים, נקעים, פגיעות בחוליות או מפרקים שונים, קרעים של שרירים, גידים, סחוסים ופגיעות המשלבות ביניהם כמה פציעות שונות. פגיעות כאלו אינן "מרפאות את עצמן", לעיתים אנו נזקקים לטיפול פולשני ושיקום ארוך וממושך בעקבות הפציעה, דבר המונע מאיתנו חזרה מיידית למשטח או מגרש האימונים. פעמים רבות נוצר קונפליקט פנימי, מצד אחד הרצון לחזור מהר לפעילות – כדי לא להתנוון, לא לאבד את התנופה, הרצון להתמיד ,מצד שני החשש לעשות נזק לגוף שעלול לגרום נזק חמור יותר. אחד הכלל החשובים בניסיון לפתרון הקונפליקט (מלבד חוו"ד מקצועית רפואית טובה ומתאימה) טמונה באמירתו של אחד מבחירי מוריי בקרטה, מאסטר אוקאזאקי, והיא "להקשיב לגוף שלכם" (Listen to your body). לעבוד בצורה מאוזנת וזהירה בהתאם להנחיות הרפואיות, הנחיות המאמן והרבה להקשיב לתחושה הפנימית ולכאבים או סימנים שמאותת לנו הגוף.
פעמים רבות חזרה מפציעה קשה מאוד, וככל שמשך הפסקת הפעילות היה ארוך יותר, כך הבעיה מחריפה. מניסיונו האישי של כותב המאמר, מומלץ מאוד להגיע למגרש האימונים, רק כדי לצפות, להישאר בקשר וללמוד מהצפייה. אומנם הצפייה עלולה לתסכל, ולעיתים לעורר קנאה קשה באילו אשר מסוגלים להתאמן בניגוד אלינו, אך יש לשאוף להוציא את טוב מהחוויה ולצבור מוטיבציה להמשיך להתקדם. הלמידה היא תיאורטית ולא פיזית, יש הרבה מה ללמוד מצפייה באחרים מתאמנים, החל מלמידת מהלכים חדשים וכלה בלימוד מטעויות של אחרים.
בנקודה זו חשוב לזכור את אמירותיו של המורה האישי שלי לקרטה, סנסאי עודד פרידמן, שמניסיונו האישי מזכיר מידי פעם פתרונות אלטרנטיביים במצבים של מגבלות פיסיות. כגון: אימון מנטאלי – בו אנו מדמיינים את עצמינו מתאמנים ומשקיעים מאמץ לא לזוז באמת. או תרגול הפוך: כאשר קיימת בעיה בגפיים התחתונות – אימון בשל הגפיים העליונות ולהיפך.
החיסרון הגדול ביותר בפציעות, בעיקר אורטופדיות הקשורות לעצמות או מפרקים, הוא שפעמים רבות ההחלמה אינה מוחלטת והשלכותיה נותרות ולכן יש ללמוד לחיות עימן. חשוב להישאר מודעים לחולשות הגוף ולהציב את הגבולות הנכונים ולא ל"משוך אותם" ולגרום נזק.
כדאי להסתכל תמיד על "חצי הכוס המלאה" אומנם לאחר פציעה קיימות פעמים מגבלות פיסיות וישנם לא פעם לחצים נפשיים כאלו או אחרים אך מאידך המודעות הגופנית עולה, ההתמודדות מחשלת והקשר בין הגוף למחשבה משתפר .
